פוסט לחג השבועות. על הקשר בין גבינות צאן, אחים בכורים ורופאים בתחילת ההסמכה. קריאה נעימה!

---

לקראת חג השבועות אין מתאים יותר מלכתוב פוסט על גבינות צאן. אבל לא כאן, זה דף של פסיכולוגים. אז אנחנו נתמקד בנושא עסיסי לא פחות – תפקידם המיוחד של ילדים בכורים במשפחה. אם תכתבו בגוגל "ילדים בכורים", הכותרות בשני דפים הראשונים יטענו בתוקף ש"ילדים בכורים מוצלחים יותר", יתהו "למה לילדים בכורים קשה יותר?", יבטיחו ש"ילדים בכורים חכמים יותר", יצטטו מחקרים בהם כתוב ש"בכורים הישגיים ושאפתניים יותר" וימשיכו בכך ש"ילדים בכורים מגיעים למנכ"לות מהר יותר", "ילדים בכורים סובלים יותר מאלרגיות", "ילדים בכורים מחוסנים יותר", "ילדים בכורים זועמים יותר", "ילדים בכורים סמכותיים וקפדנים" ובעיקר - "ילדים בכורים נוטים להיות מבוגרים יותר מאחיהם הצעירים!" (מתנצל על הבדיחה הגרועה – אף אחד לא אמר שילדים בכורים מצחיקים יותר....) אבל למה בעצם זוכה (או נענש?) הבכור בתכונות אלו? מה ההבדל בינו לבין שאר אחיו שנולדו לאותם ההורים? אז זהו, שהם לא נולדו לאותם ההורים. אחים בכורים בכלל לא נולדים להורים! הם נולדים לשני אנשים (בד"כ) שרוצים להיות הורים. תחשבו רגע, לאיזה רופא הייתם בוחרים ללכת עם הכאב בלסת העליונה ממנו אתם סובלים כבר חודש - לרופא שעדיין לא ראה פציינט מימיו? שהוא ממש בשנייה הראשונה של ההסמכה שלו? או לדוקטור ההוא בקומה השניה של בניין המשרדים המפואר שצריך לקבוע לו חודש מראש? בדיוק. עכשיו תחשבו עם מה הבכורים נאלצים להתמודד.... אבל התמונה קצת יותר מורכבת; אומנם הרופא החדש חסר כל ניסיון ובעל מעט מאוד ידע, אך הוא מלא במוטיבציה, יקדיש לכם שעה שלמה, יתייעץ עם קולגות בכירות בתחום, יפנה למאמרים חדשים ובאופן כללי – יקדיש לכם מעל ומעבר לכל רופא אחר. אתם בעצם הופכים להיות מאה אחוז מהיותו רופא - בלעדיכם הוא לא רופא - ולכן הוא יתלה בטיפול בכם את כל הציפיות, התקוות, הפנטזיות והחששות שלו. גם במטופל המאה הוא יטפל מצוין, אבל המטופל המאה כבר פחות יגדיר אותו כרופא בעיני עצמו. אז בואו נשאל שוב, הייתם הולכים לרופא שאתם הפציינטים הראשונים שלו? התשובה קצת פחות ברורה... ובהשאלה, ילד בכור נולדים לזוג אנשים ללא כל ניסיון וידע, חדשים לחלוטין במקצוע ההורות, מבולבלים, חסרי ניסיון, ובקיצור – ללא כל מושג. אבל גם – ילד בכור נולד לזוג אנשים שהופכים אותו לכל עולמם, משקיעים בו כל דקה פנויה מיומם, הולכים לקורסים וסדנאות לגבי האופן בו הוא צריך לינוק, לישון, להיגמל ולזחול. מעבר לכך, כל הציפיות והתקוות יונחו על כתפיו, הוא הכל, וכל חיוך או גרעפס עשוי לשנות לחלוטין את האופן בו הם תופסים עצמם כהורים. מטופל שלי (ודווקא לא בכור) אמר לי פעם שלדעתו כל ילד בכור צריך להסתובב עם תעודת נכה בארנק. אמירה זו נאמרה כמובן בהומור, אבל היא טומנת בחווה אמת מסוימת; ילדים בכורים – שיהיה לכם בהצלחה....

חג שמח!!

מכירים את המונח "סופר אגו"? רמז, זה לא גיבור העל החדש של מאוורל!

---

זוכרים את הפוסט על התסביך האדיפאלי מלפני מספר שבועות? על התינוק שחרד כל כך מתגובת הנגד של אביו בנוגע להתאהבותו באימו עד שהוא מחליט להידמות לאביו ולוותר על האהבה לאימו? זוכרים? אם לא, אז אני מציע שתגללו קצת למטה ותקראו, זה היה פוסט נהדר. בפוסט הזה נדבר על אחת מהשלכותיה של החלטה (לא מודעת, כן?) זו של התינוק להידמות לאביו.

חשוב לציין שהמבנה הפסיכולוגי של התינוק מתחיל להתפתח עוד הרבה לפני כניסתו לתסביך האדיפאלי ויציאתו ממנו. הוא מתחיל להתפתח כבר מרגע הלידה, וסביר להניח שעוד לפני כן; מרגע היווצרותו ברחם. אתם יודעים מה? אולי אפילו לפני כן; בציפיות, ברגשות ובמחשבות של הוריו כלפיו עוד טרם הכניסה להריון. אתם יודעים מה? אולי אפילו קודם לכן! במבנה הנפשי של הוריו עוד בטרם הכירו, התחתנו והתכוונו לממש את אהבתם.

במחשבה נוספת, אולי אפילו לפני זה! בינקות שלהם עצמם, וברבדים הפסיכולוגים שינקו והטמיעו מהוריהם שלהם... אולי אפילו במבנה הנפשי של החברה אליה נולד! ובעצם, אולי אפילו לפני כ... טוב, מספיק.

בקיצור, רובד נוסף שמצטרף למבנה הפסיכולוגי המתגבש של תינוק, בעקבות ההזדהות עם אביו, נקרא "הסופר אגו".

לפי אחד מהמודלים של פרויד, נפש האדם בנויה משלושה רבדים או מבנים; ה"איד", ה"אגו" וה"סופר אגו". על האיד והאגו נדבר באחד מהפוסטים הבאים, רק נציין שאחד מהם מכיל את היצרים והדחפים של האדם והשני את האופן בו הוא מווסת את הדחפים הללו ופועל בעולם. תנחשו אתם מי זה מי.

ה"סופר אגו" לעומתם, הוא רשות נפשית (הרשות השופטת אם תרצו... אבל אתם ממש לא חייבים לרצות) שמתפתחת בעקבות ההזדהות של התינוק עם אביו בעקבות פתרון התסביך האדיפלי, ומנסח לאדם את ערכי החברה, הנורמות וכללי המוסר. הוא מורכב משני חלקים: ה"מצפון" שמלמד אותנו מה אסור לעשות ומעניש אותנו ברגשות אשמה אם נמרה את פיו, וה"אני האידיאלי" שמלמד אותנו מה כדאי לעשות ומעניש אותנו ברגשות נחיתות אם לא נעשה כדברו.

ה"סופר אגו" למעשה מנסח עבורנו את ה"מוסר", כלומר, את השאיפה למימוש הכללים האידיאליים להתנהלות בחברה. הוא שוכן בבטחה בלא מודע, המשאלות שלו והציווים שלו לא תמיד ידועים לנו אבל את העונשים שלו אנחנו נרגיש מיד; מוסר כליות, רגשות אשם, חרטה. הוא מנסח ומלמד אותנו אחריות חברתית ומוסרית מהי, ומהווה מצפן לעבר ממימוש כללי מוסר והתנהלות אידיאלים.

אז מה אתם? "איד'ים" יותר? "סופר אגו'ים" יותר? לכם יש "אב עליון" אחראי ומופנם שמורה לכם איך להתנהל בעולם? הוא קשוח ומעניש? רך ומלטף? ואיזה "סופר אגו" אתם תהיו לילדכם? ואם הייתם ראש ממשלה, איזה סופר אגו הייתם לתושבי המדינה? בואו נעצור כאן... יש לנו (שוב) עוד מספר חודשים עד הבחירות, והזדמנויות רבות להשוות בין המבנה הפוליטי למבנה הנפש. שיהיה לכולנו שבוע מוסרי וערכי.

למה טיפול פסיכולוגי ארוך כל כך??

---

אז למה טיפול פסיכלוגי דינאמי אורך כל כך הרבה זמן?

"ההבנה האנושית איננה אור קר, אלא היא מקבלת עירוי מן הרצון ומן הרגשות; ומכאן נובעים מדעים שאפשר לכנותם "מדעי משאלת הלבב". כי הדבר אשר ירצה האדם להאמין באמיתותו, בו יהיה נכון להאמין ביתר שאת. לכן הוא פוסל דבים קשים, שאינו רוצה לחקרם; שולל דברים מפוכחים, המקטינים את התקווה; פוסל דברים שבמהות הטבע, בשל אמונה תפלה; אינו מנצל את אור הניסיון, בשל יהירות וגאווה; אינו מקבל דברים שאין הכול מאמינים בהם, מתוך קבלת דעת האספסוף. קיצורו של דבר, אין מספר לדרכים, שלא תמיד מורגשות הן, להשפעת הרגשות על ההבנה ולפגיעה בה" (פרנסיס בייקון)

אם הציטוט הזה לא ענה על השאלה, ננסה להסביר כאן בהרחבה – כפי שנגזר משמו, טיפול פסיכולוגי דינאמי מכוון להבנת הדינאמיקה הפנימית של נפש המטופל; חוויות שמעצבות את התנהגותו ורגשותיו, המאווים הפנימיים שלו, תפיסת עולמו הבסיסית והאופן בו הוא יוצר קשרים עם אחרים. טיפול דינאמי הוא סיטואציה מיוחדת עד מאוד. במשך תקופה ארוכה, אחת לשבוע, ביום ושעה קבועים, נפגש המטופל עם אדם זר לו וחושף בפניו את עולמו הפנימי דרך שיחה או משחק. באופן טבעי נוצר בין השניים קשר. באופן טבעי, קשר זה מכיל מאפיינים של הקשרים של המטופל עם אנשים אחרים.

אפשר להגיד, שמעבר לתוכן הדברים שעולה בפגישות, המטפל חווה ב"לייב", בחדר הטיפול, חלקים של המטופל שמופיעים גם בקשרים אחרים; ציפיות, השלכות, חששות, תחושות, אכזבות, תלותיות, חוסר סיפוק, קושי להתמסר, כעסים, דחייה, ביטול העצמי, חרדת נטישה וכן הלאה וכן הלאה – כל אלו יקרו גם אל מול המטפל עצמו. בשיח הפסיכולוגי אנחנו מיחסים לכל אלו חשיבות ראשונה במעלה. הגדרות על הגדרות באות לאפיין, לקטלג ולארגן את כל ה"חומר הרגשי" הזה שקורה אל מול המטופל. אנחנו קוראים לחלקים אלו בשמות כמו "העברה", "העברה נגדית" או "הזדהות השלכתית" בכדי לנסות ולהבין בצורה העמוקה והמדויקת ביותר מה בעצם קורה למטופל אל מול המטפל, ומכאן, מה קורה לו אל מול אנשים בחייו.

מטפל מיומן יוכל לאסוף את כל החומר הזה ולהחזיר אותו למטופל באופן שיעלה למודעות את הדרכים הייחודיות שבהן הוא יוצר קשר. בקשר ארוך ומשמעותי, אותו מטפל מיומן יוכל גם ליצור עם המטופל סוג קשר אשר פועל לפי "חוקים אחרים". כך, המטפל והמטופל יוכלו ליצור בחדר הטיפול חווית קשר שונה, שתאפשר למטופל לרפא פצעים ישנים ולגשת אל הקשרים החדשים בחייו (אשר בוודאי חשובים יותר מהקשר עם המטפל) כאדם מעט שונה.