בשבועות האחרונים, אבות רבים פנו אלינו בשאלה – "איך זה יכול להיות שעדיין לא פרסמתם פוסט על יום האב שחל לפני כשבועיים? הרי חנויות הצעצועים עמוסות לעייפה מתנות בכיתוב 'יום אב שמח', בוואטסאפ נשלחים שרשורי 'מוקדש לכל האבות' ובחנויות הפרחים נמכרים זרים עטופי צלופן מעוטר ברכות 'לאבא הכי טוב בעולם', ורק בדף של 'הקליניקה', דף עדכני ומעמיק מאין כמותו, אין פוסט על יום האב!".
אם הציטוט שלעיל נשמע לכם מצוץ מהאצבע, יש לנו בשורות טובות עבורכם – בוחן המציאות שלכם תקין. אף אב לא פנה אלינו בשאלה, בחנויות הצעצועים אין מתנות בכיתוב 'יום אב שמח', שום חנות פרחים לא טרחה על צלופן מעוטר והוואטסאפ נדם. בואו נודה על האמת - מי בכלל ידע שקיים דבר כזה "יום האב"?!
אז מה הסיבה לכך שיום האב נמצא במחתחת (בחבורה מכובדת הכוללת גם את 'יום הפנדה', 'יום חברת החשמל' ו'יום טבעות הבצל')? מדוע זוכה 'יום האם' לעניין רב, בעוד 'יום האב' הוא עורבה פרח? האם זה אומר משהו על הפער בין... אבות לאמהות? שימו לב, אנחנו לא מדברים פה על הפער בין גברים ונשים באופן כללי, אלא רק במקרה הספציפי שהם מגדלים בביתם עולל קטן וצווח.
אין ספק שהטבע העניק לאם מתנת לידה בדמות שינוי הורמונאלי ונוירולוגי שיעזור לה לפתח את הקשר עם הרך שאך נולד. חלקים במוחה מתפתחים ומשתנים במהירות והיא מוצאת את עצמה מתחברת ומתכוונת אל התינוק. באותם הרגעים ממש האב מתחבר ומתכוונן לאתר של ביטוח לאומי בכדי להבין אם הוא יכול לקבל החזר כלשהו על ימי חופשה. בעוד האמא מקרבת את התינוק לגופה, מזינה אותו בביטחון ובאוכל, האב טס לשילב לקנות חיתולים אותם יביא הביתה בסיום יום העבודה. וכשהוא כבר חוזר הביתה, עייף, טרוד, ועם חבילת חיתולים במידה הלא נכונה, הוא רואה בבית את אפרודיטה עצמה, אוחזת ברכות בתינוק חלק ורך, מניקה אותו תוך תנועה קלה של הגוף ומרגיעה אותו בחיוכה (אמהות, ברור לנו שזו לא המציאות, כן? זו רק התחושה של האבא העייף וחסר המושג שחזר בדיוק הביתה).
אם האב הטרי יתעקש לקחת לרגע את התינוק לידיו, הלה יפרוץ מיד בבכי, האב ינסה בתנועה מגושמת לשנות את התנוחה, התינוק ישחרר צווחה, האב יקרב אותו אל חזהו, התינוק יפלוט עליו וינגח בו, ואז ישחרר צרחה נוספת מעוצמת הנגיחה, ולבסוף יאלץ את האב למסור אותו בחזרה לידיה המבטיחות והבטוחות של האם.
התיאור הזה נשמע פחות או יותר מדויק? אז זהו, שזה לא חייב להיות ככה. מחקרים מראים שהפער בין ההורים בכל הקשור לתפקוד ולחיבור עם התינוק הוא פחות ביולוגי ויותר סביבתי. שלרוב, שני ההורים מצליחים לשער באחוזים דומים את המתחולל במוחו ובנפשו של צאצאם. כלומר, גם על אבות עוברים שינויים עם הולדת ילדיהם, גם להם נוירונים והורמונים שמשנים את תפיסתם, ואפילו מתפתחת גם להם יש מאין איזו אינטואיציה איך לאחוז את התינוק ואיזה שיר של מאיר אריאל ירגיע אותו בכל רגע נתון (אצלי זה בדרך כלל - "לא תתפוס אותי". מה אתה מתכנן לי לעתיד פרחח?).
אך מה אפשר לשנות כדי לעזור לאבא להתחבר לרכו הנולד? דבר ראשון להבין שככה זה אמור להיות. זהו טבע הדברים. ולכן הדרה, מרצון או בכפיה, של הגבר מתפקיד האב, אינה רצויה ואפילו פוגעת. אז עבור האב, הבן ורוח הקודש (אתן, אמהות) – משחררים את האינסטינקט האבהי!
יום אב (באיחור) שמח לכולם!
Comments