איך השבוע טס לי! וואי, הזמן לא זזזז..... אני לא מאמין שכבר עברו עשר שנים! אין סיכוי לענות על השאלה הזו בפחות מדקה! מכבי לא עלתה להצלבה כבר חמש שנים :( אני בטוח מאחר לפגישה... סתם בזבזתי את כל הבוקר....
ה'זמן' מקיף אותנו, מנהל אותנו ומלווה אותנו בכל רגע ורגע. ממש כמו האוויר שאנחנו נושמים או המרחב בו אנו נעים. נסו לדמיין את עצמכם ללא זמן, ותבינו שאפילו הדמיון שלנו משתמש בזמן כדי להתקיים. אין זמן – אין דמיון. אבל מהו בעצם זמן? הוא מוחשי כמו חמצן או אדמה? הוא חוק טבע כמו כוח הכבידה או מהירות האור? אולי הוא בכלל המצאה של בני האדם כמו משוואה ריבועית? אולי הוא כולם ביחד? כזה או כזה הוא שולט לנו על סדר היום (או בעצם - יוצר את סדר היום) וחיינו יהיו שונים עד בלי הכר ללא שלטונו.
לפעמים קל לשכוח שלא תמיד זה היה מצב. בעבר, אבות אבותינו (וכיום עדיין – חיות חיותנו), לא קבעו לצאת לציד בשעה 16 בצהריים. ציד-לקט אחד לא אמר לחברו, "גבר, אני מחכה לך פה כבר 20 דקות! מה נסגר?" הם כנראה גם לא דמיינו איפה יהיו עוד עשר שנים, לא חגגו יום הולדת בתאריך בו נולדו, ורובם ככל הנראה גם לא ניהלו יומן גוגל כדי לתאם את לו"ז השבט. מה שהיה להם זה מושג כללי של שינוי. שינוי שיכלו לתפוס בשל הבדלים במציאות החיצונית ובמציאות של גופם הם. שינוי בין אור לחושך, בין קור לחום, בין פרח לפרי, בין חיי למת, בין רעב לשבע. הבנה שהדברים משתנים אפשרה להם לשרוד בצורה טובה יותר, לנסח חוקיות ומערכות סיבה-תוצאה. אז אפשר להגיד שאם תופסים זמן כ'שינוי', אז בוודאי שאפשר למצוא לו סימוכין בטבע. אבל שנה, חודש, שבוע, יום, שעה, דקה, שניה וכן הלאה.... קיימים רק במוחו של האדם. בטבע, כדור הארץ מסתובב סביב השמש, הירח סביב כדור הארץ, וכדור הארץ סביב עצמו. את הראשון הגדרנו בתור שנה, את השני בתור חודש ואת השלישי בתור יום. אחר כך עזבנו את הטבע ועברנו למתמטיקה – חילקנו את הקטן ב- 24, ואת החלוקה שוב ב- 60 ואז שוב בשישים, והמצאנו – שעה, דקה ושניה.
מה הרווחנו מהחלוקה? ומה הפסדנו? הרווחנו את היכולת ליצור לנו סדר יום ולשלוט בו; לתכנן ללכת ליוגה מחר בחמש ולעשות הצהרת הון כל שש שנים. למדוד את מהירות הריצה של יוסיין בולט ואת מספר עשיריות השניה שמאפשרות לתפוס כדור ולזרק אותו לסל. כל זה דיי ברור. אבל גם הפסדנו לא מעט. לקיחת השינוי שקיים בטבע והפיכתו למנגנון יעיל מדויק גרמה לנו להיות מודעים בכל רגע לנושא הזמן. מה היה קודם? מה יבוא אחר-כך? מה אני אעשה בסוף הפגישה? למה לא הספקתי לעבוד אתמול?
למעשה, נראה שרובם המוחלט של החיים המנטליים שלנו מתנהלים על ציר הזמן. למרות שהקיום המוחשי שלנו מתרחש אך ורק עכשיו, הקיום המנטלי שלנו מתרחש בעבר ובעתיד. אנחנו אומנם חיים כאן ועכשיו, אבל המחשבות שלנו מתרחקות ומתקרבות ולעולם לא נחות בזה הרגע. גם עכשיו, בזמן כתיבת הפוסט, במקום להביט סביב, להתמסר לריקוד השמש בעלים, לאדי הקפה שעולים מהכוס, ולציוץ הציפורים, המחשבות רצות ליום הארוך שעוד מצפה ולדברים שחבל שלא הספקתי אתמול. איזה בזבוז זמן....
אז אם אתם רוצים לנצל את הזמן בצורה טובה יותר, העצה שלנו - עזבו את הזמן בשקט ותסתכלו סביב. אתם יכולים להתחיל בזה ממש ממש עכשיו.
