פיזיותרפיה זה כואב. יקר וכואב. סיזיפי, יקר וכואב. והתועלת? לא תמיד ברורה. מעולם לא יצאתי מפיזיותרפיה מרקד וצוהל. אולי קצת פחות כואב. אולי קצת יותר.
פיזיותרפיה זה כואב. אבל אולי אם הייתי מתמיד בה בשנים האחרונות, הרצועות לא היו נקרעות והמיניסקוס היה נותר שלם. אולי לא הייתי צריך לשכב על מיטת הרופא, או להמתין לבדיקת mri.
אבל ידעתי שזה יהיה ככה. זה תמיד ככה. אנחנו מבינים את החשיבות שבשמירה על הגוף, רק כשהוא בוגד בנו. ואז, לפעמים זה מאוחר מידי, ובמקום תרגילים פשוטים אנו נזקקים לניתוח.
והנפש אותו הדבר בדיוק. שנים של הזנחת הנפש עלולות לבוא לידי ביטוי בדיכאון, בהתפרצות של חרדה, בתפקוד לקוי, בריבים וכעס. הזנחת הנפש עלולה להתבטא בתחושת כשלון, בדימוי עצמי ירוד, בחוסר ביטחון.
גם טיפול נפשי זה כואב. לפעמים גם יקר, וסיזיפי. ולפעמים, נצא מהפגישה ולא נבין עד הסוף מה היתה תועלתה. אבל כמו עם הגוף, עלינו לזכור שפעמים רבות תפקידו של טיפול נפשי הוא במניעה.
אז אם אתם מרגישים שהנפש שלכם זקוקה לחיזוק, זה הזמן לפנות לפסיכולוג. זה אולי יהיה כואב, לפעמים סיזיפי ולא ברור, אבל בטח בתקופה זו, אנחנו חייבים לשמור על עצמנו.
