נדמה שמזמן הצורך בברכת שנה טובה לא היה רלוונטי כל כך.
על הקורונה, המשבר המנהיגותי והכלכלה הקורסת כבר כתבו מבינים מאיתנו. כמטפלים, יש לנו את האחריות להתבונן מעבר לאלו, אל עולמם הפנימי של האנשים. המספר בעו"ש או במטוש הם רק הזרז החיצוני לדרמה שמתחוללת מבפנים.
כבני אדם אנחנו זקוקים לתחושת שליטה על החיים שלנו. היעדרה, מעלה בנו את רמת החרדה. ואז, דברים קטנים עלולים להוציא אותנו מדענו: ההמתנה לקפה של הבוקר מורטת עצבים, הניסיון להשכיב את הילד לישון מביא אותנו לסף פיצוץ, את תרגול הפיזיותרפיה מזמן זנחנו, ואין שום סיכוי שנמצא את הכוחות להרים טלפונים חשובים. כאשר המתח גואה לנו בגוף ובנפש, הדברים הקטנים הופכים לבלתי אפשריים.
לצערנו, לא נראה שהמציאות החיצונית עתידה להסתדר בקרוב. הקורונה מתמרקת לקראת הגלים הבאים, הפוליטיקאים לקראת בחירות, ועם כל הבלגן הזה, העולם הפנימי שלנו מפרפר על סף קריסה. החרדה כבר מזמן כאן, הדיכאון עומד בפתח, ואיתם הייאוש ואובדן התקווה.
יותר מתמיד, אנחנו זקוקים לשנה טובה יותר.
אז מה נאחל לעצמנו לקראת השנה החדשה? שנצליח למצוא שקט במציאות הפנימית שלנו על אף המציאות החיצונית. שתחושת השליטה שלנו תנבע מבפנים. שבין מרדף אחרי הילדים חסרי הגן, ופגישות הזום, נמצא רגע פנוי, נביט פנימה וננשום. שנמצא בעצמנו את השקט. את הסובלנות. את התקווה. ובעיקר, שלא נזניח את עצמנו מבחינה נפשית.
אז שתתחדש עלינו שנה טובה, רגועה ובריאה, ואולי אפילו - אם נרשה לעצמנו קצת להיסחף – מהנה.
